<h1>ספר התרומות שער ל"ט חלק א'</h1>
<h2>דף לז.</h2>
גרסינן בבבא קמא פרק הגוזל בתרא [קי"ח ע"א] מתניתין האומר לחבירו גזלתיך והלויתני והפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו חייב, אבל אם אמר איני יודע אם גזלתיך או הלויתני או הפקדת אצלי פטור מלשלם. ובגמרא אוקמה רב הונא לכולה מתניתין רישא וסיפא בדליכא דתבע ליה מידי, ורישא דקא מחייב בבא לצאת ידי שמים, סיפא דפטר אפילו בדיני שמים, כיון דליכא תובע. והכי גרסינן עלה אתמר מנה לי בידך והלה אומר איני יודע, רב הונא ורב יהודה אמרי חייב, ורב נחמן ור' יוחנן אמרי פטור. ומקשינן תנן אבל אם אמר איני יודע אם גזלתיך או הלויתני פטור, וקשיא לרב הונא דאמר חייב. דהיכי דאמי אילימא דלא קא תבע ליה, רישא דקא תני חייב למאן חייב, אלא לאו דקא תבע ליה וקתני סיפא דפטור. ומשני רב יהודה מתניתין לעולם דלא קא תבע ליה, ולהכי קתני סיפא דפטור, ורישא דקתני חייב בבא לצאת ידי שמים. וכתב הרב אלפסי ז"ל אע"ג דרב הונא אוקמה למתניתין בדלא קא תבע ליה, לית הלכתא כותיה, אלא אע"ג דתבע ליה אי אמר נתבע איני יודע אם הלויתני מעולם מיפטר, דקי"ל כרב נחמן, ואם בא לצאת ידי שמים חייב. מיהו אי לא תבע ליה חבריה ואיהו אמר מדעתיה דנפשיה גזלתיך והלויתני ואיני יודע אם החזרתי אם לאו, וחבריה לא תבע ליה אינו חייב אלא בבא לצאת ידי שמים. ולא תיקשי לך ההיא דאיתא בפרק המפקיד [ב"מ ל"ז ע"א] דקתני אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה ואיני יודע לאי זה מכם, נותן לזה מנה ולזה מנה, שהודה מפי עצמו. ודיקינן בגמרא מדקתני שהודה אלמא דאינהו לא תבעי ליה. אלא בבא לצאת ידי שמים עסקינן, ומשום הכי נותן לזה מנה ולזה מנה, דמדינא ליכא עליה לשלומי אלא לחד דאיתיה ודאי. אבל היכא דקא תבעי ליה אינהו בודאי כל חד וחד שקיל מיניה, דקי"ל כר' עקיבא דקתני לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד. ואע"ג דקי"ל דמספיקא לא מפקינן ממונא, גבי גזילה שני, דקנסינן ליה משום דעבד איסורא, וכולה מילתא כמו שכתב הרב בהלכות בפרק המפקיד.
